פינה אישית

שמי איריס בן צבי, ילידת 1951, חיה בכפר יהושע, כיום
וברוב השנים שלי. עוסקת בחקלאות אורגנית, ויוצרת בתחומים
שונים . המון דברים עברו ועוברים לי בראש, דברים שהייתי רוצה
לשתף בהם אחרים. ואז "פרץ" האינטרנט - וחשבתי לעצמי - זה
הכלי...
האתר שלי, על תחומיו השונים, מביא בצורה ממויינת חלק מהדברים
שעלו בי במשך השנים.
בפינה הזאת, האישית, אני מתכננת לחלוק דברים חדשים שצצים
להם, ואינם שייכים דווקא לנושא מוגדר.

אני ואתה \נשנה את העולם.
אני ואתה \ אז יבואו כבר כולם.
אמרו את זה קודם \ לפני \ לא משנה
אני ואתה \ נשנה את העולם.

כך כתוב בשיר ששר אריק איינשטיין, וזה בעצם מה שאנחנו עושים
כל הזמן. בקטן, או קצת יותר בגדול, בעצם היותנו מי שאנחנו.
בעצם תגובותינו, שתורמות לעולם תוספת של משהו חיובי \ משהו
שלילי. בכל תחום - בכל יום - בכל רגע
אני ואתה
משנים את העולם.

12.8.07
תולעת בתפוח

התעוררתי עם המחשבה על תולעת בתפוח. אחד מכמה משלים שגלגל יצחק בשיחה של יום אתמול.
שיחות עם אנשים, מזיזות משהו בערוצי המחשבה, ונותנות להם דחיפה למקומות שהמחשבה אולי לא הייתה הולכת אליהם ללא דחיפה זו.
מהו עולמה של תולעת בתפוח?
אנחנו לא יודעים, אנחנו משליכים עליו את מחשבותינו שלנו.
מחשבותיי שלי רואות בתפוח עולם יפה ושלם, שהוא שלב בגלגול חיים ארוך יותר,
התולעת יודעת בדיוק את גבולות המרחב שמתאים לקיומה.
מרחב זה מזין אותה, כולל את כל התנאים הדרושים לקיומה. אל מרחב זה היא בוקעת זעירה מאד, מביצה פצפונת.
מרחב זה מגן עליה, ומספק לה את מזונה ומאפשר לה להשלים שלב זה בחייה.
האם היא יודעת שזהו רק שלב? שעליה להתגלגל בגולם?
שמן הגולם תבקע החוצה כיצור אחר- פרפר ממשפחת העשים, ואולי זבוב הפירות?
היא עושה מתוך הכוונה פנימית את כל הדרוש כדי למלא אחר יעודה הטבעי. אינה מנסה לפרוץ אל מקום אחר , אינה ממררת לעצמה את החיים במחשבה שהעולם גדול והיא כה קטנה.
אינה מחרחרת ריב , אינה נוטרת טינה לאל שברא אותה כמות שהיא.
אינה חרדה לעתיד לבוא-
האם התפוח יספק את כל צרכיה?
האם הכינה עצמה כראוי לשלב הבא ?
האם תשתעמם כאשר תהפוך לגולם ולא תוכל לאכול עוד ?
האם תדע להתנהל בגלגולה הבא כיצור בוגר?
יש לה את כל התמימות הדרושה כדי לחיות את חייה על פי מה שיעד לה הטבע, ללא סבל ודאגה מיותרים.
היא והטבע חד הם, היא חלק מהתוכנית של היקום, ומבצעת את חלקה, ללא היסוס וללא גאווה.


הלוואי עלינו.

גם אנחנו מתחילים ממשהו מאד קטן, ובעצם איננו יודעים כיצד נוצרנו- האם אנו גוף בלבד,
האם יש בנו נשמה, ואם כן מה משמעות הדבר ?
רגשותינו מורכבים ועיתים רבות מסוכסכים ביניהם.
יש לנו יכולת לחוות חוויות עמוקות של התעלות.
ויש לנו יכולת לחוות תשוקות ורגשות קשים ואף שפלים של כעס, שנאה, נטירת איבה ,דחייה.
אנו נקרעים בין אהבה עצמית לשנאה עצמית
בין גאווה לביזוי עצמי.
וכך נראים גם יחסינו עם אחרים, מלאי שיפוטים, כאן משבחים וכן דנים בחריפות לגנאי.
גם יחסינו עם העולם חסרי מנוח.
מצד אחד אנו מחוברים לטבע , מוקסמים מיופיו, ולולא החיבור אליו חיינו היו מאבדים משהו בסיסי והכרחי.
מצד שני אנו פוגעים בו, רוצים לשלוט בו, מתכחשים למשמעותו ומשמעות מעשינו בו.


העולם הוא התפוח הקטן שלנו
אנחנו בשלב כלשהו של גלגול חיינו.
אנו הדבקנו תווית מחשבתית משפילה לדמות התולעת, ואיננו רואים במראה כיצד גאוותנו הופכת אותנו הרבה פחות שלמים עם עצמנו , עם חיינו, ועם העולם, מאשר כל תולעת שחיה אי פעם על פני האדמה.


- - -


שמלת השבת של חנה'לה

בשמלת השבת של חנה'לה , אפשר למצוא משהו חינוכי- של עשה טובה ואז תזכה לשכר,
אבל אפשר לראות מעבר לזה- ולי יש הרגשה שהחוויה שלך מובילה מעבר לכך.

הנס שקרה- הכתמים השחורים של הפחם שהפכו לכוכבים מאירים, אינו מקרה של תגמול סתם על טוב לב, הוא מרמז על מטמורפוזה שיכולה לקרות, שהיא מעבר לדברים הצפויים בחיי היום יום.

המפגש עם המופלא, שקיים בעולם שלנו, עם חוויה שהיא מעבר לחוויה היום יומית, מצפה לנו לעיתים במקומות שלא חשבנו עליהם.
הוא לא בא כי תכננו לפגוש אותו, אבל הוא קורה לעיתים כשפתחנו את עצמנו , את ליבנו למה שמחוץ לנו.
לא לחינם מעשים של עזרה לזולת יכולים לרומם את הרוח,כאשר יש בהם משהו של פתיחת הלב.
פתיחה זו יכולה לאפשר לדברים נוספים להיכנס, או לזרימה אחרת להתרחש.

אבל אם הגאווה משתרבבת לכאן, היא עשויה להעכיר את זוהרם של הכוכבים.

עידן ועידנים.... 7.10.06

דובר על עידן חדש שיתחיל עם התחלת שנות ה2000.
האם יש שינוי – האם נוצר עידן חדש?

שינויים יש, תמיד, אבל יש כמה שינויים שרציתי להצביע עליהם כאן.
מתייחסת כרגע רק לחברה בה אני נמצאת וגדלתי.

תם עידן הקונצנזוס וההליכה בתלם.
לא שאין יותר הליכה בתלם- אבל אין כפיה ברמה שהייתה בשנים בן אני התפתחתי מילדה לבוגרת.(שנות ה50 וה60 ) אז הליכה בתלם היתה כמעט הדבר היחיד שהיה ניתן לעשות ללא גינוי חברתי.

היום מגוון דרכי החיים האפשרי, שאינו כרוך בנידוי מהחברה- התרחב לאין שיעור. וסגנונות חיים שונים מתקיימים זה בצד זה, כשאין מודל יחיד המוצג כמודל האולטימטיבי.

מעמד האשה בחברה השתפר פלאים
( אז- לא היו כמעט נשים על יד הגה המכונית, והיה בוז לנשים על הכביש.)
אז היה המון סקסיזם- עוד יותר מאשר בימינו,
מקומה של האשה היה לרוב למלא את צרכי הבית- ולטפח את הגבר שלה-
והוא היה צריך לפרנס ולגונן.- וגם למשול....

אז- לא היה צורך בחשיבה עצמאית- עדיף היה לדבוק בעקרונות שהונחלו לך- ורק בעקרונות אלו.

הילדים קיבלו הרבה פחות תשומת לב ומשאבים, והיו הרבה יותר חפשיים להסתובב-
אבל לא היה חשוב להקשיב להם- אלא להקנות להם דעת ודעות.

הילדים לא ידעו יותר טוב מהוריהם להשתמש במחשב ובעוד טכנולוגיות מודרניות (פשוט הדברים האלו עוד לא התפתחו... )

-------------------------------------------

צמיחה מול קפיאה

השתנות מול קביעות .

שינוי פירושו שיש חיים
אי שינוי- פירושו קפאון, קיבעון

שינוי מלווה בחשש מאבדן זהות
אך שינוי יכול להיות תהליך מודע ובעל התכוונות מתוך הבנה שזו הדרך לצמוח.

קפיאה במקום- מולידה התבססות על העבר, על זכות אבות
התחושה היא שמה שקורה מוכתב על ידי סמכות עליונה שאני נתון לחסדיה.

צמיחה פרושה -התבססות על ההווה, עלי על מעשי,פרושה גם לקיחת אחריות.
מה שקורה- תוצאת ההתנהגות, שלי, של אחרים.
תגובותי למה שקורה מלוות במודעות, ואני אחראי להן

12.8.06

על השימוש באלימות והחלופה הרצויה

כבר חודש בו חיים כאן במצב מלחמה. שוב חווים את אבדן הביטחון בקיום הפיזי, אבדן שיגרת החיים, אבדן אנשים יקרים והרס, ופגיעות רבות בכל מארג החיים התקין.
מבחינה גיאוגרפית ביתי ממוקם בגבול שבין האזור שנמצא תחת איום טילים באופן שוטף, לאזור בו החיים נמשכים כרגיל, ללא אזעקות, והדי התפוצצויות.
אין לי תשובות כיצד יש לנהוג במצב הקיים כרגע. איך מסיימים את המלחמה הזו באופן שייתן כמה שיותר סיכויים לעתיד טוב יותר לכל האנשים החיים באזור.

ברור לי מעל כל צל של ספק ששימוש באלימות ובמלחמה אינם הדרך הנכונה והראויה לפתרון בעיות.
אלימות מכל צד שהוא , אינה מוצדקת, מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה.
האנושות בתהליך אבולוציוני ארוך של היווצרות אנושות תבונית, היכולה לעצב את חייה, בעזרת חשיבה ופתוח אמצעים התומכים בקיום.
המלחמות הנן שריד לתקופה הפרימיטיבית, בה היה צורך להיאבק על החיים, מול חיות טרף,ובה לא חלו חוקים אנושיים מלאים על מי שמשתייך לקבוצה אנושית אחרת.
אלימות מנוצלת על ידי קבוצות של בעלי אינטרסים , בתחומים שונים, כדי להשיג כוח ומעמד.
היא מנצלת את רוב האנושות וגורמת נזק, שממנו מעטים,בעלי אינטרסים, יוצאים נשכרים, ומחזקים את מעמדם, על חשבון סבלם של רבים.
אין הבדל תחת איזו כותרת או רעיון מתנהלת המלחמה. העיקרון הוא אחד. מעטים מרוויחים, ורוב האנשים מפסידים.
מרוויחים יצרני הנשק. מרוויחים סוחרי הנשק. מנהיגים מאדירים את שמם. מנהיגים מחזקים את תלות הציבור בדמותם
ובהנהגתם.
השיטה היא "הפרד ומשול"
יצירת פחד או שנאה או שניהם כלפי קבוצת אנשים. ניתוב אנשים שחיים בתחושת מצוקה לאמונה בכך שפתרון יגיע ברגע שננקום ב"רעים" ונהרוס אותם.
כאשר מישהו מלמד אותנו לשנוא או לפחד, הוא הופך אותנו לכלי משחק בידי תכניותיו.
התבנית הזו חוזרת מאז ראשית ימי האנושות.
הגיע הזמן למצוא דרכים חדשות. לפתח את יכולת ההתבוננות בתמונה הרחבה, ולהיות מסוגלים לחשוב על דרכים חלופיות לפתרון מצוקות ובעיות.
כדי שנזכה לחיי שלום ושגשוג בכל הפלנטה- עלינו להכיר בכך שזהו עולם אחד, ואנו אנושות אחת.
ההפרדות גוזלות מאיתנו את הסיכוי לעתיד טוב יותר.
לא מדובר בהשלטת תרבות אחת בכל המקומות, אין צורך בטשטוש הזהות של שום עם ושום דת או תרבות. להיפך- יש לכבד את המגוון שנוצר על פני כדור הארץ.
ההתייחסות לשונה צריכה להיות של כבוד, רצון להכיר וללמוד. בכל תרבות באזורי העולם השונים התפתחו איכויות שיש ללמוד מהן, ויכולות להעשיר את כלל האנושות.
קידמה פרושה התנערות מהחלוקה לעליונים ונחותים, לכאלו שנחשבים וכאלו שמותר להתעלם מגורלם.
צריך להיקבע קוד מוסרי חדש, כלל עולמי, שבו אלימות אינה חוקית.
על פיו אנשים פועלים מתוך אכפתיות וסולידאריות כלפי כל המין האנושי.
מבוגרים צריכים לכבד את עצמם, את ילדיהם, את שכניהם , וחבריהם לעבודה. את שאר האנשים הנקרים בדרכם, וכן את אלו שטרם פגשו.
כל דרך שאינה כוללת אכפתיות, כבוד, הערכה ואהבה, באופן גורף, לא תאפשר יצירת חיים המאפשרים קיום ברווחה לכלל תושבי העולם.
המצב היום רחוק מתמונה רצויה זו.
מנהיגים ניזונים מהכוח שנותן להם הציבור כאשר הוא מרגיש מפוחד ומאוים, והם יוצרים מצבי מתח ומשתמשים בהם.

כל אדם צריך להתמודד בתוך עצמו עם הנטייה להיסחף אל מעגל הפחדים והשנאה.
צריך קודם כל לפתח תמונה דמיונית- חזון- בו כל האנשים חיים מתוך שלום וכבוד הדדי.
כאשר תמונה זו תשב בדמיונם ובתודעתם של מספיק אנשים, יתחיל העולם לפלס את דרכו להגשמת חזון זה, מתוך ליכוד הכוחות להגשמת מטרה משותפת.
וכאן וודאי מישהו יגיד לכם- אבל ההם" הרעים " לא יסכימו לחזון, אינכם חייבים להאמין לו. הסתכלו אל תוך לבכם-
וכשהפחד ידבר שם- אל תיכנעו לפחד.
ייצרו מציאות חדשה.
.

לגבי הסכסוך העכשווי במזרח התיכון.

פתרון בעיית הפליטים הפלשתינאים והעם הפלשתינאי בכלל הייתה מתקדמת מהר יותר וטוב יותר ללא אלימות ושפיכות דמים.
זריעת שנאה ופחד לא מאפשרים להגיע לפתרון.
בשנות המאבקים שהתחוללו באזור נוצר נתק בו הישראלים חושבים על הפלשתינאים או על ערבים בהכללה גסה כעל אויבים מסוכנים, ואז אין לרובם עניין בעזרה ופתרון בעיות ,אלא בדיכוי.
קבוצות מבין הפלשתינאים וקבוצות מוסלמיות מסוימות - נוהגות באלימות ,מחנכות לשנאה ומנציחות מעגל קסמים זה.
מבחינת העובדות ההיסטוריות,אכן הייתה התעלמות מצרכיהם של הפלשתינאים, שרבים מהם חיים בתנאים לא אפשריים,
ומצב זה הצמיח אוכלוסיה שרבים בה חיים מתוך חוסר תקווה. מצב של ייאוש תומך בקיצוניים שהיו מעוניינים שיתרחשו באזור מאבקי כוח.

סיום המלחמה הוא רק צעד אחד החשוב ליצירת שלום. זה אינו צעד מספיק.
האיבה נוצרת על רקע מצוקות אמיתיות. יש מצוקות אמיתיות אצל אוכלוסיה משני צידי הסכסוך. היקפי המצוקות שונים וכן עוצמת המצוקה בקבוצות אוכלוסיה שונות.
לא ייתכן להגיע לפתרון יציב בלי לפתור את המצוקות האמיתיות של האוכלוסייה.
צריך להבטיח קיום בכבוד, לכל אדם החי כאן: כל אדם זכאי לתנאי דיור הולמים, פרנסה, אפשרויות לרכוש השכלה, אפשרות לקיים חיי תרבות לחיות על פי אמונתו ולחיות בביטחון.
שום גדר, גבול וקו הפרדה לא ימנעו התלקחות מחודשת של מאבקים, אם הבעיות לא ייפתרו.
העיוורון הזה למצוקותיהם של קבוצות אנשים שלמות , הוא הסיבה המונחת בבסיס המצב שאינו מאפשר חיי שלום.
רק תכנית אמיתית לפיתרון מצוקותיהם של אנשים, פתרון של יוצר מצוקה חדשה אצל קבוצות אנשים אחרות-
רק תכנית אמיתית לפתרון מצוקה תביא לאפשרות לחיי שלום.
כל צד בסכסוך צריך להיות צד בפתרון.
אי אפשר לצפות שדברים יקרו מבלי שכל אחד ייקח גם אחריות אישית. מחויבות לקידום פתרון ברמה אנושית שנוכל להתגאות בו כבני אדם.
פתרון שלא יותיר אף קבוצת אוכלוסיה במצב בו היא זקוקה למחאה כדי שישימו לב למצוקותיה.

מאיפה יבוא הכסף לפתרון הבעיות-
להקמת תשתיות , ליצירת מקומות תעסוקה, לליווי בשיקום כלכלי, לשיכון, לחינוך- ליצירת סביבה המאפשרת חיים בכבוד לכולם?
הכספים המושקעים היום בהכנת מלחמות, ברכישת נשק, בהחזקת אנשים במצב של שרות חובה- באימון אנשים להלחם,
כספים אלו מכל מדינות האזור כולל ישראל-
יוקדשו להשקעות הדרושות בתשתית קיום נאות לאנשים הנזקקים בכלל ולפלשתינאים בפרט. אלו המשאבים בעזרתם ניתן לשקם את האזור,ולהביא לפריחתו.
במקום רכישת או בניית טיל- יוקם בית, אנשים יבנו וייצרו במקום להתאמן להלחם.
האסטרטגיה תוסב לחיפוש המהלכים הדרושים לשיקום מצבם של אנשים, וארגון רקמת חיים המאפשרת קיום בכבוד לטווח ארוך.
עשייה כזו תשנה את מציאות חיינו, תביא לפריחה, תביא את השלום.

אני מסתכלת על מה שקורה בעולם שלנו ושואלת את עצמי מה השתנה ולאן אנחנו רוצים להגיע.
יש תהליכים של מודעות שמתעוררת בהדרגה אצל יותר ויותר אנשים, וביותר תחומים.
אפשר לראות מצד אחד הרבה תקווה ובמקביל הרבה ייאוש והתבצרות בעמדות.
אני מאמינה שאפשר וצריך לעשות כל אחד לפי הבנתו ויכולתו, שינויים בדרך בה חיינו מתנהלים, בתחום הפרטי והציבורי.
העשייה נותנת תחושה טובה, תחושת משמעות, ומשחררת מעמדת הקורבן.

--------------------------------------------------------------------

זה העידן בו לפרט יש כוח רב יותר.
כל אחד יכול להשיג מידע בעצמו- באמצעות ספרים, טלוויזיה, אינטרנט, אנחנו לא חייבים להיות תלויים במישהו אחר שיביא לנו את האור, או יסביר לנו מה קורה.
רמת החיים עלתה, ובידי אנשים רבים יש מידה זו או אחרת של כוח כלכלי.
לאנשים יש אמצעים להשפיע בתחום האישי או הציבורי וכל אחד יכול למצוא את המקום בו הוא יכול לגרום לשינוי .
אין לבטל את השינויים הקטנים , הם חשובים מאד, ולעיתים שינוי קטן מעורר שינוים נוספים, וגם מראה דרך לאחרים.
היום בעידן האינטרנט קל למצוא חברים לרעיון ושותפים לדרך, לא צריך להיות משוגעים לבד, אם השכנים לא בעניין תמיד אפשר למצוא מישהו באינטרנט שמסכים איתך וידון איתך ברעיון.
היום קל יותר שלא להיות לבד גם עם רעיונות שעוד לא הפכו למקובלים על הרוב.

לינק לכתבה על האתר והמשק http://www.organiclife.co.il/content/view/124/44 באתר "חיים אורגניים"

הפריחה של אדם מבוגר- לא עוד מתבטאת בפריחת גופו , אלא בפריחה שהוא מחולל בסביבתו.

הצהרות

* אני בוחר להאמין שהכל אפשרי, ומשחרר את המחשבה על מתי ואיך .
* אני בוחר בתמונת חיובית מאד של העולם בעתיד.
* אני בוחר לעשות צעדים , אפילו קטנים ביותר, להפיכת העולם למקום טוב יותר.
* * * * * * * * * * *
* נולדתי עם פוטנציאל לצמיחה בכל תחום.
* נולדתי עם הזכות לעשות בחיי משהו בעל ערך ובעל משמעות.
* נולדתי עם הזכות והיכולת להיות מאושר.
* כל התינוקות נולדים כך.
* אנחנו צאצאי התינוקות הטהורים שהיינו.
* ביכולתנו לעזור זה לזה.
* ביכולתי לעזור לעצמי ולעזור לאחרים.
* וביכולתי להשתנות לטובה שוב ושוב, עוד ועוד.
* בעולם יש די משאבים לקיום בני האדם.
* לבני האדם תבונה שמאפשרת שימוש נכון ובר- קיימא במשאבים לטובת כלל תושבי הפלנטה.
* כאשר תמונת עולם טובה תצטייר לנו בברור בעיני רוחנו ,נדע שעשינו את הצעד הראשון לאפשר לתמונה זו להתממש.
* משאבים שהופנו בעבר להרס מאבקים ובזבוז-
יופנו מעתה לתמיכה ביצירת עולם טוב ויוקדשו לפתרון בעיות של מצוקה אנושית, ושיקום סביבת חיינו.
* המוחות האנושיים יתאחדו במאמץ לאתר את הבעיות בעולמנו ולפתור אותן.
* הערכתנו תינתן לכל עשייה חיובית למען עתיד בני האדם
ועתיד העולם.
* ביכולתנו ליצור את עתידנו, ואנו ניצור אותו טוב יותר, ולטובת כולם.
* בני האדם יכולים לעזור זה לזה להיות מאושרים.

עסקה עם השטן (אגדה בהוג'ית קדומה) / איריס 27/01/2005

בשכבר הימים, לפני שהמלכים והכוהנים הראשונים כתבו את דברי הימים בספרים העתיקים, בא השטן לבוש כקוסם רב רושם לדבר עם האיש מנגו, שהיה אחד מהחשובים בשבטו. וכך אמר השטן למנגו- האם את רוצה להפוך למנהיג כל אנשי הבהוג'י – ובדיוק זה היה החלום שהיה למנגו בליבו- ולכן הנהן מנגו בראשו המקורזל.
ובכן, יש לי הצעה בשבילך - יש לי כוחות כישוף והשפעתי גדולה- אוכל לתת לך את מבוקשך, אבל ברצוני לקבל ממך דבר מה בתמורה. הקשב היטב. אתם האנשים יש לכם הרבה זמנים. יש עבר שבו אתם זוכרים את כל מה שהייתם וכל מה שאבותיכם המפוארים עשו. יש לכם עתיד שבו יתגשמו חלומותיכם שלשם אתם רוצים להגיע ושם תממשו את כל שאיפותיכם, ויש רגע קצר, שרק בא וכבר הלך. בשם בני שבטך כולם תן לי את רגע ההווה הקצר, ותמורת זאת תתגשם שאיפתך להיות המנהיג. כל העבר רב השנים וכל העתיד רב השנים יישארו לכם, רק את הרגע הזה הקצר והחולף תן לי.
הרגע הקצר הזה נראה למנגו חסר חשיבות מול שאיפותיו לעתיד, מול כבוד העבר וכובדו, והוא חתם את הברית עם הקוסם (הוא הוא השטן).
הקוסם קיים את הבטחתו והאנשים מינו את מנגו להיות להם לראש. מנגו עלה לשלטון ודיבר אל עמו בשם העבר, ובשם העתיד, וגזל מהם את ההווה שלהם.
ומאז ועד עצם היום הזה, חיים האנשים את העבר, חולמים ומתכוננים לעתיד, מוותרים על היום בשם העבר ובשם העתיד, ואינם רואים שהחיים האמיתיים הם ברגע הזה של ההווה היחיד והמיוחד.

ומאז ועד עצם היום הזה, כל מי שרוצה לשלוט באחרים, מפתה אותם בשם העבר ולשם תקוות העתיד,לוותר על ההווה, וכך קונה שליטה על חייהם.

מסר האנשים הפשוטים              16.10.05

אל תובילו אותנו בכוח הפחד אל שנאה ואל אלימות.
אל תפחידו אותנו, עד כי נשכח
שיש אנשים מאחורי כל עימות.
אל תמכרו לנו אשליות.
תנו לחיות.
התלכדנו אי פעם כעם, כדי לזכות בכוחות מאוחדים- בחיינו.
הדגלים שהונפו, מונפים היום שוב,
אך הפעם לא לטובתנו.
את הכח אנחנו נתנו לכם-
כי אנחנו עובדים ומשלמים מיסים
ואתם שאותנו צריכים לשרת
קרובים לצלחת, ממלאים כיסים.
בעזרת הטלת פרוד ופחד
אתם נשארים קרובים לצלחת.
במקום רווחה וחינוך- מלחמות ואיבה.
במקום עוד בתי ספר ומקומות עבודה-
עוד כלי נשק ,ועוד צבא.
במקום שלום ושלוה ופתוח
עוד סכסוכים ושימוש בכוח.
ושוב לעורר שנאה במקום אהבה.

ראש ציבור אמיתי
ימלא ייעודו
כמשרת הציבור, ומקשיב ומגשים.
לא יחרד למעמדו וכבודו
אלא לכבוד האנשים-
לקיום בכבוד, לחינוך לקידום,
לתנאים של שלום וצמיחה.
וכל מדינה של כל עם
ראש ציבור שכזה היא צריכה.
אנשים פשוטים מכל עם ועם
יכולים להחליט על שלום בעולם.
די לאיבה, הסתה, אלימות,
די לתת כוח
למנצלים את התמימות.
לדרוש ראשי ציבור עם תודעת שרות.
אנשים עם תובנות, עם תבונה ובגרות.
אנשים עם יעדים לטובת כל העולם.
אנשים בעד כולם.

בקשר לקשר 

1. בן זוגי הנו בן בריתי . איני רכושו והוא לא בבעלותי.

2. עידוד, פירגון ותמיכה יצמיחו- הרבה שמחה וסיפוק.
שיפוט וביקורת יצמיחו בריחה וטינה, כעס וריחוק.

3. כל אחד משנינו אדם שלם וצומח. נעזור זה לזה לגדול ולהתפתח.

4. ניתן זה לזה אוזן קשבת וזמן. נעניק תשומת לב כי זה לב העניין.

5. יחסים הם הזדמנות לגלות מי אני, כל אחד מתגלה בעזרת השני.

6. נקדיש זמן ליחד, אך גם זמן ללחוד. הקירבה חשובה, המרחב גם נחוץ

7. נשתף בעולם הפנימי זה את זה, ונהיה ראויים לאמון. נגלה שהאושר הוא בלתי נדלה ובתוך כל אחד הוא טמון.

8. זוגיות היא מסע משותף בעולם.
כשאנחנו ביחד נעים , זה לזה את הדרך ננעים , ונלמד לאהוב בלא תנאים.

9. הרחבת המודעות, הרחבת האחריות והמשך הגדילה- מרכיבים חשובים להביא איתך לקשר, כדי שהקשר יהיה נפלא.

10. קשר הוא הזדמנות להרחיב את עולמי מעבר למה שאני.
לומד לחלוק את מה שיש בי עם השני.

11. קשר הוא הזדמנות להעניק ולקבל תמיכה,
ולאסוף כוחות לפעול לטובת העולם שסביבך.

12. כל בוקר חדש להיות מוכנים / לגלות מחדש מי אתה, מי אני.
אין טעם לדבוק בדברים ישנים / החיים בתנועה ותמיד משתנים..

 

עולם אחד-אנושות אחת.                                      15 דצמבר 2001
העולם הוא הבית שלי

הגיע הזמן ללכת בדרכים חדשות.
הגיע הזמן לבחון מחדש את מעשינו ומחדלינו.
בעיות פותרים מהשורש.
כאשר נלחמים בסימפטומים-הבעיה לא נפתרת.
טרור, אלימות-הם סימפטומים.
צריך להתמודד עם הסימפטומים על מנת שלא נפגע מהם, אך הכרחי בו
זמנית לבדוק את שורשי הבעיות. משום שגם אם נצליח להתמודד עם
הסימפטומים העכשוויים-יצוצו סימפטומים חדשים- בעיות חדשות.

עלינו להתייחס לעולם כבית של כולנו.
עלינו להתייחס לאנושות כמשפחה מורחבת.
אין טעם לטאטא את הלכלוך מתחת לשטיח, או מחוץ לטווח עינינו קצרות
הראיה.
אם הרחקנו את הבעיה האמיתית-רק דחינו את ההתמודדות אתה.
זה הזמן לשאול מדוע נולדת האלימות.
אילו מצוקות מצמיחות אותה.

לא נוכל להפוך את המציאות למשהו אחר בן רגע.
אבל את ההבנות שלנו, המחשבה שלנו, הכוונות שלנו-
אפשר לשנות תוך זמן קצר ולעיתים בין רגע.
היישום לוקח זמן ארוך יותר-
לכן כדאי להתחיל עכשיו.

עולם אחד-אנושות אחת-
עכשיו הזמן לבדוק כיצד ליישם זאת-במדיניות כלכלית ופוליטית וחברתית.
בכבוד זכויות האדם באשר הוא.
בכבוד סביבת חיינו- כי אין פינה בעולם שאינה שלנו.
כשיש מקומות שהחיים שם בזבל- הזיהום מגיע ויגיע. כשיש אנשים
פגועים- שרשרת הפגיעות נמשכת.

זה הזמן לחזון חדש.

2001 12 בספטמבר לא נסוה בבגדים לא נסתיר במדים, שכולם אנשים שהיו ילדים, שנולדו לחיים ונולדו לאהוב. העולם יהפוך למקום כל כך טוב כאשר יינתן לכל ילד מקום לצמוח, לשמוח, ולחיות בשלום. כשנחשוב מי זקוק לעזרה ואיך נעשה שכל ילד יזכה לחייך, ויזכה לתנאים בם יוכל לגדול מלא תודה לעולם שנותן לו הכל, מלא רצון להיות חלק יוצר בעולם טוב יותר.

מגדלי התאומים מרום איזה גובה אל איזו תהום של אימה אלפי אנשים שאינם עוד. לא גוף בו תשכון נשמה. מה הם צוו לנו במותם האם הם צוו לנו נקם? שעוד אנשים יטבעו בדם, להרבות עוד כאב ואימה בעולם? ואולי אל מול ימים של זוועות נאזור את הכוח להחליט שלא עוד נתיר דמו של אף אדם? נחליט שלא לנו לגזור חייהם של אנשים באשר הם. לא נחלק ל"רעים" ו"טובים", ל"משלנו" ול"אויבים".

2001 יולי 10                                                               שלום אנשים


אז זהו, אחרי למעלה משנה של גישושים שונים, האתר הזה יצא לדרך.
ועכשיו ניצבת בפני האפשרות, ההזדמנות, לבטא דברים שרוצים להאמר.

אחד הדברים שדחוף לי להתייחס אליהם הוא נושא השלום.
שלום                                  

שלום הוא חלום שיש לגביו הסכמה, "קונצנזוס".
מתפללים אליו, מדברים עליו, מקוים לו, שרים לו שירים.

שלום הוא חלום שיש לגביו הסכמה, "קונצנזוס
מתפללים אליו, מדברים עליו, מקוים לו, שרים לו שירים.


השאיפה לשלום איננה חדשה, והיא בוטאה כבר לפני אלפי שנים,
על ידי אנשים בעלי חזון, כדוגמת ישעיהו הנביא שדיבר
על : לא ישא גוי אל גוי חרב \ ולא ילמדו עוד מלחמה ....
גם היום השלום הוא חזון שנושאים בלבם הרבה אנשים, ורבים מחפשים
את הדרך אליו.


אם השלום הוא משאת נפש של כל כך הרבה אנשים,
איך זה שעדיין לא הצלחנו, אנו, המין האנושי, להפוך את השלום
לדרך החיים שלנו?
אנחנו כאנושות, נמצאים בתהליך התבגרות, המזכיר לא במעט
את תהליך ההתבגרות שעובר כל יחיד מאתנו מיום שנולד ועד
להיותו יחיד בוגר. היכולת האישית של יותר ויותר אנשים
בעולמנו להגיע באמת לבגרות: לרכוש ראית עולם רחבה,
להיות מודעים לאחריות האישית, להכיר בקיום הזולת ובזכותו
השווה, להיות בעלי כושר אבחנה אישי, מביאים ככלל לשינוי
ברמת הבגרות של האנושות. המכשולים בדרכו של השלום
נובעים מן המקומות בהם טרם עשינו את הצעד קדימה.
מתח, שנאה, מלחמה, צצים במקום בו לא מתמודדים עם בעיות.
המועקות והתסכולים שנושאים אנשים שעדיין חיים במצב של
הישרדות במקום במצב של רווחה הם הקרקע בה צומחים שנאה
ורצון לנקמה.

חוסר הבגרות של אנשים החיים במקומות בהם
השפע מובן מאליו, מונע מהם את ההבנה שלהתחלק בשפע,
וליצור תנאים טובים יותר למי שנזקק לכך הוא חלק מאחריותם,
כחברים בקבוצת השתייכות כלשהי - בין אם זו קהילה או
מדינה. הצורך לקחת אחריות גם לגבי רווחתם של בני קבוצות
אחרות במין האנושי, כמוהו כצורך להכיר בזולת ובצרכיו בתוך
קבוצת ההשתייכות של כל פרט. עלינו להרחיב את תפישת
ההשתייכות שלנו עד שתכלול את כל הקהילה האנושית.

כפי שלא יתכנו חיי שלום בתוך המשפחה המצומצמת ללא
גילוי הבנה והתחשבות כלפי בני המשפחה, כך לא נוכל לחיות
בשלום בטחון ותחושת רוגע, בתוך קבוצת האנשים הסובבת
אותנו, אם לא נשכיל לחלוק אתם את המשאבים הדרושים לחיי
הפרט. גם הקהילה היותר רחבה שאנו שייכים אליה או מזדהים
אתה, היא עדיין רק חלק של הגוף הגדול, השלם, שנקרא אנושות,
וכל עוד נתעלם מן המקומות הכואבים בגוף גדול זה, ובעיקר מן
הסיבות לכאב, לא נוכל להגיע לבריאות אמיתית, ולשלום אמיתי.

הדברים נכונים במיקרו וגם במאקרו - טשטוש בעיות, לא מביא
לפתרון. העמדת פנים כאילו האחרים אשמים, מונעת מלהתמודד
ולהתקדם לקראת פתרון. אנחנו משתמשים בטקטיקה חסרת תועלת
זו בחיים האישיים שלנו, וכך נתקעים במקומות של חוסר נחת מבלי מוצא.

באותה טקטיקה, מוגדלת עשרות מונים, אנחנו נוהגים בפוליטיקה.
בפוליטיקה עוסקים בעיקר בלחפש אשמים, ולהטות את תשומת הלב
מהבעיה למקום אחר שלא מחייב התמודדות עם מקור הבעיה.זה קורה
לנו כי אנו טועים עדיין בבחירות שלנו את מי נעמיד בעמדות בכירות.

אנחנו מעדיפים להתחמק מאחריות אישית ולשים "מעלינו" דמויות
שאמורות לקחת אחריות במקומנו, ולשחרר אותנו מהצורך
לחשוב, להבין, לעשות. אנחנו בוחרים אנשים שכוחם הוא ביכולתם
להוליך אותנו שולל, אנשים כריזמטיים שמעולם לא בררנו מה
כישוריהם להתמודד עם מערכת מורכבת של חברה שצריך לנתב אותה
למצוא פתרונות לבעיות שונות, כלכליות וחברתיות, והאם יש להם
חזון המבוסס על ראיה רחבה וערכים אנושיים.

הבעיות המונעות אותנו
מלהגיע למקומות אליהם אנו מייחלים הן רבות ושונות. ברמה האישית
לעיתים אנו עומדים בפני הצורך להשיג דברים הנחוצים לעצם הקיום
הפיזי, כגון דיור, מזון, פרנסה. אנו זקוקים מבחינה רגשית ונפשית לקשרים
חברתיים, לביטוי עצמי שלנו, זקוקים לגירויים ולחוויות. ככל שאנו יודעים
להגדיר לעצמנו יותר בבהירות מהם
הדברים הנחוצים לנו לשיפור הרגשתנו לגבי חיינו האישיים,
וככול שאנו לוקחים יותר אחריות על מציאת הדרך להגיע ליעדנו, כך
גוברים סיכויינו להשיג את יעדינו במישור האישי.

גם ברמה של משפחה, קהילה, עם, אנושות,
צריך לברר קודם בבהירות מהם הצרכים האמיתיים
שלא מגיעים לידי מילוי, מחד, ולקחת אחריות לחפש את הדרכים
שמובילות להשגת יעדים שהותוו. בכל התמודדות שהיא, כדי להגיע
ליעדים צריך לצאת מרמה של בגרות המכירה בקיומם של אנשים וקבוצות
אנשים נוספים, בזכויותיהם ובצורכיהם. היכול להידברות, בהירות
ומיקוד, היכולת לכבוד הדדי ולשיתוף פעולה הם מסימני הבגרות,
בגרות שבזכותה אנשים יכולים להפוך את הצורך להתמודד עם בעיות
למשימה משותפת, ומלכדת, שיכולה להפוך להזדמנות לגילוי הפוטנציאל
האישי של כל אחד, והעוצמה שיש בחיבור יכולותיהם של אנשים יחד.

במצבנו הנוכחי אנחנו מבזבזים הרבה אנרגיה ומשאבים בלהיות אחד
נגד השני, במסגרות המצומצמות ובמסגרות הרחבות. דוגמה מובהקת
לכך היא בזבוז המשאבים הכלכליים והאנושיים על
מלחמות והכנת מלחמות.
לפי הערכים עליהם אנו מחנכים, מה שנעשה במסגרת
מלחמות הנו פשע חמור בנסיבות שפויות.
מלחמה אינה דרך שפויה ואינה דרך לפתור בעיות. מלחמות
אינן דרך להגיע לפתרון משום שבכול מקרה הן גורמות עוול לרבים,
ובכל מקרה הן יוצרות בעיות חדשות, וגורמות להרס. מלחמות נוצרות
ע"י מנהיגים פוליטיים, הרותמים את האנרגיות של אי שקט, תסכול וזעם,
המתעוררים עקב בעיות ומצוקות אמיתיות, להאדרת כוחם ולחיזוק מעמדם.
כדאי להם להוביל את אנשיהם למצב של מלחמה כי במצבי מלחמה
האשמה לבעיות מוטלת על "הצד השני", "האויב" ומסיטה
את תשומת לב האזרחים מאי יכולתו של המנהיג להתמודד
עם שרשי הבעיות.


בעיות הן אתגרים של כולנו. בעיות הן הזדמנות ללמוד לקחת אחריות.
בעיות הן סימנים שעדיין לא התבגרנו, שעדיין לא התגברנו על כל
המשימות שלנו, ולכן קדימה - אנחנו עדיין נחוצים, וכדאי שנמצא במה
אנחנו יכולים לעזור -לעצמנו וגם לעולם.
לעשות שלום בפנים עם מה שאנחנו ועם הידיעה שעלינו להמשיך
ולגדול ולהתבגר, להושיט יד לאחרים ולעזור להם גם להתקדם בדרך
שלהם, ולתת יד לעולם, שזקוק עדיין לתקווה שלנו ולאמונה שלנו,
שזקוק לשיקול הדעת שלנו, וללקיחת האחריות שלנו
בדרך למקום טוב יותר. נניח לדרך של להיות נגד, ונמצא
דרכים של להיות בעד, נניח לדרך של לשפוט ולבקר, ונתחיל
לעשות אפילו בקטן קטן, כל אחד יתרום את הטיפה שהוא יכול
והרבה מעשים קטנים יקוו לתקווה גדולה ולסיכוי
שאנו נותנים לעצמנו למעננו ולמען כולם.

[פינה אישית] [איכות הסביבה] [חינוך] [המצאות]